שלום לכולם ולכולן,
נעים מאוד, שמי חן כושר, בת 50 מנס ציונה. נשואה ואמא לשלושה.
אני עובדת כ-22 שנה במנורה מבטחים ביטוח, ולפני כחודש נבחרתי לתפקיד יו"ר ועד העובדים בחברה.
לפני יותר משש שנים החלו לבעבע מתחת לפני השטח קולות הקוראים להקים ועד עובדים במנורה מבטחים ביטוח. במגדל, כלל והפניקס זו כבר הייתה עובדה מוגמרת וכעת הגיע תורנו.
באותה תקופה סיימתי לימודי תואר שני במשפטים. קורס דיני עבודה ועבודה שהגשתי בנושא זכויות אדם ופסיקות רלוונטיות חידדו בי את ההבנה שהעובד הוא בורג קטן במכונה גדולה ומאיימת. בורג קטן, חרף חשיבותו הרבה, לא יוכל לגרום לשינוי במכונה לבדו ועובד לעולם לא יוכל להגיע להישגים גדולים לבדו מול מעסיק, טוב ככל שיהיה.
הרבה אומץ נדרש למהלך כזה מאחר שכמעט כל ניסיון התאגדות נתקל בחומה בצורה מצד ההנהלה. היו הרבה חששות, התלבטויות, חוסר ידיעה ובעיקר לא ידעתי באמת למה אנחנו נכנסים. בדיעבד, נדרשנו גם לחוסן נפשי ואמונה גדולה בצדקת הדרך.
ואכן, כבר למחרת הפרסום הפומבי בדבר ההתאגדות נפתחה "מלחמת עולם" בחברה בין מקימי הוועד ותומכיו לבין המתנגדים החריפים להסתדרות.
לי לא הייתה בכלל התלבטות. היה לי ברור מההתחלה שאת הוועד שלנו צריך ללוות הגוף הגדול במדינה אשר מייצג עובדים. מלכתחילה האמנתי ובחרתי להקים ועד באמצעות ההסתדרות החדשה, מתוך ידיעה ברורה ומחשבה שאנחנו נצטרך גיבוי, עזרה וליווי לא רק מהאגף להתאגדות עובדים, אלא גם מהמחלקה המשפטית והכלכלית, מחלקת הפנסיה, לשכת היו"ר ומכל מי שרואה לנגד עיניו את טובת העובדים.
זו הייתה שנה לא פשוטה של מאבק חברתי ומשפטי שהגיע עד לבית הדין הארצי בירושלים, אך הסתיים לבסוף בהכרה שלנו כוועד העובדים היציג.
ולמה אני חוזרת אחורה? כי רק בימים האחרונים שמתי לב לעובדה המדהימה שאט אט, במשך השנים עזבו את החברה ואת הוועד כל הגברים שהקימו אותו, כל אחד מסיבותיו, ונשארנו רק 3 נשים מדור המייסדים של הוועד.
שלוש נשים חזקות ועוצמתיות, שנמצאות שם מהדקה הראשונה ועד היום.
להיות חברת ועד משמעו מחויבות גבוהה, אחריות, הקרבת זמן פרטי ומשפחתי, להיות תמיד ראשונה ולעזוב תמיד אחרונה, לחשוב על האחרים לפני שאת חושבת על עצמך והכל בהתנדבות מלאה.
היום כבר מרכיבות את הוועד שלנו 10 נשים מתוך 11 חברי ועד. עשר נשים המהוות כוח נשי מובהק של עשייה ופעילות, של רגישות והתנדבות, של אהבת הזולת ורדיפה אחר הצדק.
אני גאה בחברות הוועד שלנו, ששום דבר לא מובן מאליו עבורן.
במשך שש שנים הייתי אחראית הרווחה בוועד ועסקתי בעיקר באירועים, מתנות ו"פאן". אבל להיות חברת ועד זה לעולם לא רק "כיף כיף כיף". זו גם אחריות עצומה מדי יום כלפי העובדים, זכויותיהם, צורכיהם ורצונותיהם. זה להיות קשובה לבעיות, לדילמות ולשינויים.
אחרי עזיבתו של ניסים טורקיה, נבחרתי בתחילת נובמבר ע"י העובדים להחליפו כיו"ר ואני נרגשת.
כיו"ר הוועד אני עומדת להוביל את המו"מ לחידוש ההסכם הקיבוצי מול ההנהלה. זוהי אחריות עצומה והציפיות מצד העובדים גבוהות. כיו"ר הועד, אני מצפה ללוות את העובדים שלנו ברגעים מרגשים ומשמחים, כמו גם ברגעים מאתגרים ועצובים. אני רוצה להיות עבורם הכתף התומכת, האוזן הקשבת, העין הבוחנת והראש שחושב על רצונותיהם וזכויותיהם.
אני מאמינה גדולה בשיתוף פעולה ונחושה לעשות הכל כדי להצליח על הצד הטוב ביותר. כי ההצלחה שלי היא הצלחתם הגדולה של העובדים.
שלכם,
חן
*הטור של חן נכתב במסגרת הבלוג "מובילות לשינוי" אשר מארח מדי שבוע את מנהיגות העבודה המאורגנת בישראל. לקריאת טורים של מנהיגות נוספות, לחצו כאן
חן כושר
