סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות אוסר על מעסיק להפלות בין עובדיו או בין דורשי עבודה הפליה מחמת מין, נטייה מינית, מעמד אישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ גופית , הורות, גיל, גזע, דת, לאומיות, ארץ מוצא, מקום מגורים, השקפה, מפלגה, שירות במילואים. חוק זה מגן מפני הפליה פסולה במקום העבודה, המוצאת את ביטויה בין היתר ב: קבלה לעבודה, תנאי עבודה, קידום בעבודה, הכשרה או השתלמות מקצועית, פיטורים או פיצויי פיטורים.
יצוין, כי לא יראו באמור לעיל הפליה, כאשר היא מתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה.
דוגמאות:
בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק, קבע בדעת רוב כי את ההטבות בתחום כרטיסי הטיסה שחברת "אל על" נותנת לדייליה עבור בני זוגם – גבר ואשה נשואים או ידועים בציבור – עליה לתת גם לבן זוגו של הדייל יונתן דנילוביץ' ובכך מנע הפליה פסולה מחמת נטייה מינית (בג"צ 721/94 אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' יונתן דנילוביץ).
ב-2001 קיבל בית-הדין לעבודה בתל-אביב את תביעתו של פטריק לוי כנגד קרן מבטחים, וקבע כי זוג הומואים נחשבים "בני זוג" ו"ידועים בציבור", וכך לאחר מותו של אחד מהם בן הזוג הנותר זכאי לפנסיה של המנוח (ע"ב 3816/01 פטריק לוי נ' מבטחים, מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ).
ב-2003 החליטה עיריית תל-אביב להעניק לבני זוג מאותו המין ולילדיהם שהם תושבי העיר הנחות בשימוש במתקנים עירוניים, כמו ההנחות הניתנות לבני זוג נשואים ולילדיהם.
בפברואר 2004, בעקבות עתירתו לבג"ץ של אדיר שטיינר, הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי בני זוג מאותו המין זכאים לפטור ממס שבח וממס רכישה בעת העברת דירות במתנה מהאחד לשני, כמו הפטור הניתן לבני זוג הטרוסקסואלים (וע (ת"א) 1228/01 שטיינר אדיר נ' מס שבח ת"א 2).
בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק, ביטל הוראה בהסכמים הקיבוציים שבין חברת התעופה אל-על ובין עובדיה, אשר קבעה את גיל הפרישה של דיילי אוויר ל- 60 בעוד שגיל הפרישה לעובדי הקרקע נקבע ל-65, וזאת משום שהיא מהווה הפליה פסולה מחמת גיל, האסורה על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988. בכך דחה בית-המשפט את טענת אל-על כי גיל הפרישה השונה מתחייב מן העובדה שדיילי אוויר נדרשים להופעה נאה ולכושר פיזי גבוה (דנג"ץ 4191/97 רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד(5) 330).
בית הדין לעבודה פסק פיצוי של 30,000 ₪ למועמד לעבודה שלא התקבל לעבודה בשל היותו שומר שבת. בית הדין לעבודה פסק כי המעסיק הפר את חובתו לנהוג בשוויון ולהימנע מאפליה מחמת דת (תיק ע"ב 1777/99 אפרים עובד נ' חברת לאם ריסרץ' בע"מ, פד"ע לז נט). באופן דומה, בית הדין לעבודה אישר פשרה שעניינה תשלום פיצוי בסך 15,000 ₪ שתשלם עמותת "יד שרה" בגין אי קבלה לעבודה של עובדת חילונית (תיק עב 1004.01).
בית הדין לעבודה חייב בעלי בית קפה ברמת אביב לשלם פיצוי בסך 20,000 ₪ לכל אחת משתי מלצריות שפוטרו מעבודתן בשל היותן ערביות. בית הדין קבע כי הפליית עובד מטעמי לאום הינה אפליה פסולה המחייבת את המעסיק בתשלום פיצוי (תיק עב 304837/97 קטי חנא ודוריס דור נ' אריבל בע"מ).
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב חייב מכון כושר לשלם פיצויים בסך 30,000 ₪ למדריך כושר, לאחר שהוכח כי פיטוריו נעשו מחמת מינו, בשל ריבוי מדריכים ממין זכר במכון כושר, דבר המהווה אפליה אסורה מחמת מין. נקבע כי על המעביד להוכיח שהחלטתו נקייה משיקולים זרים ולא הוכח שהמדריך פוטר אך ורק בשל תפקודו הלקוי. נראה כי ההחלטה להעסיק מדריכות באה מתוך מחשבה סטריאוטיפית לגבי נשים (עב (ת"א) 8704/06 פיטוסי נדב נ' IN – B בוגין ספורט סנטר מרכזי ספורט וכושר).
בית הדין לעבודה פסק פיצוי בסך 170,000 ₪ לעובדת שפוטרה במהלך הריונה עוד בשלב קבלתה לעבודה ובטרם החלה את עבודתה בפועל. בית הדין לעבודה קבע כי עקרון השוויון הוא "עקרון על" החולש על יחסי העבודה, וכל מעסיק שיפגע בעובדת על רקע מין או הורות בעת קבלה לעבודה, יחוייב בתשלום פיצוי. (תיק ע"ב 303630/98 עלמה לוי נ' רד רמות חממה לטכנולוגיות מתקדמות בע"מ).
בית הדין הארצי לעבודה קבע כי מעביד חייב להחזיר בפועל עובדת לאחר חופשת הלידה עד לתקופה שהחוק מתיר לו לפטרה (60 יום). חובה זו הינה מוחלטת ומשוללת כל שיקול דעת. המעביד חייב לתת לאם אפשרות ממשית, אמיתית וכנה להוכיח את יכולותיה ולהשתלב מחדש במקום עבודתה. קרי, אין להתיר למעביד לפדות בכסף את תקופת איסור הפיטורים שלאחר חופשת הלידה ובכך לצאת ידי חובתו.
לפיכך, חויבה המעבידה לשלם לעובדת פיצוי בסך 50,000 ₪ בשל הפרת הוראות חוק עבודת נשים, הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה והפרת זכות הטיעון (ע"ע 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ ילו בע"מ).
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הורה למדינה להחזיר לעבודה את מנהלת "הבית הישראלי" במיאמי, שפוטרה בזמן שעברה טיפולי פוריות ללא מתן היתר מהממונה על עבודת נשים במשרד התמ"ת. נקבע כי הפיטורים הינם בניגוד לדין ויש בהם משום אפליה אסורה (בש"א 551/08 הילה אביטל נ' מדינת ישראל, המשרד לקליטת עליה).
חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו 1996, נועד לקדם שוויון ולמנוע אפליה בין המינים בכל הנוגע לשכר או לכל גמול אחר בקשר לעבודה.
החוק קובע כי עובדת ועובד המועסקים אצל אותו מעסיק באותו מקום עבודה, זכאים לשכר שווה בעד אותה עבודה, עבודה שווה בעיקרה או עבודה שוות ערך. הוראה זו חלה גם לעניין כל גמול אחר, שנותן מעסיק לעובד או עבורו בקשר לעבודתו.
בחודש אוגוסט 2020 עבר בכנסת תיקון לחוק זה שמחייב דיווח יזום על ידי המעסיק ומחיל חובות חדשות הן על מעסיקים מתוקצבים וגופים ציבוריים והן על מעסיקים שמעסיקים אצלם למעלה מ-518 עובדים. על פי התיקון לחוק, המעסיק חייב להפיק דוח פנימי ובו נתונים על פערי השכר הממוצע בין גברים לנשים באחוזים בכל קבוצת עובדים במקום העבודה. התיקון לחוק גם קבע כי עם עריכת הדוח הפנימי, ובהתבסס על אותו דוח, על המעסיק למסור לכל עובד ועובדת מידע בדבר הקבוצה אליה הם משתייכים בפילוח העובדים ופערי השכר באותה קבוצה באחוזים. אחת לשנה על המעסיק החייב בדוח פנימי, לפרסם גם דוח לציבור שכולל, בין היתר, נתונים באחוזים על אודות פערי השכר הממוצע של העובדים המועסקים אצל המעסיק לפי פילוח העובדים ולפי היקף המשרה, בהתייחסות לפי מין. הצגת הנתונים בדוח תהיה באופן שאינו מאפשר את זיהויו של עובד מסוים ואינו כולל "מידע רגיש".
בהתאם לדרישות חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, לחצו כאן כדי לקבל פירוט על פערי השכר בין גברים ונשים לפי נתוני ינואר – דצמבר 2023 בהסתדרות
