מובילה לשינוי: הכירו את שירה דוד
13/07/23

שירה דוד, מנהלת לשכת מנכ"ל ההסתדרות, משתפת על רגע מיוחד במסע לפולין אותו הובילה, על החיבור לאנשים ועל הדרך להגשמה עצמית

שלום לכולן,

שמי שירה דוד, בת 31, אמא של נועה ועלמה. מנהלת לשכת מנכ"ל ההסתדרות.

את לא יודעת לאן המסע המקצועי שלך יוביל אותך וגם אני לא ידעתי כשהתחלתי לעבוד בהסתדרות לפני עשר שנים, כמזכירה באיגוד עובדי התחבורה. ידעתי שאני עובדת בארגון שונה מכל מקום אחר, ובתוכו ניסיתי למצוא את הביטוי האישי שלי ואת הדרך שלי להשפיע על בני אדם. 

בהמשך עברתי לעבוד כמזכירה בלשכת מנהל האגף למינהל - אגף שאחראי על תחומים רבים ומעניינים, בהם: רכש ולוגיסטיקה, בינוי ופרויקטים, אחזקה, משק, ביטחון ובטיחות. קיבלתי תחומי אחריות נוספים, קודמתי לתפקיד מנהלת לשכת סמנכ״ל השירות והתפעול, דודו בצלאל, הייתי חלק מהצוות שאחראי על מהפכת השירות והדיגיטציה בהסתדרות, ומאז מינויו של דודו בצלאל למנכ״ל ההסתדרות - אני מנהלת את לשכתו.

בהכנה לכתיבת טור זה נשאלתי מה השיא המקצועי שלי בשנות עבודתי בהסתדרות. אלא שמבחינתי אין דבר כזה 'שיא מקצועי'. זה המקצוע ובתוכו יש כל מיני רגעים. יש דברים שממלאים אותי, שמעניינים אותי ושבהם אני מגשימה את עצמי. אחד הדברים האלה קרה ממש לפני חודש ובחרתי לכתוב עליו, כדרך לספר על היכולת שלנו ליצוק תוכן ומשמעות לעבודה, ואולי לחיים בכלל. 

בחודש שעבר יצא מסע של עובדות ועובדי ההסתדרות למחנות השמדה בפולין, ולאתרים נוספים הקשורים בשואה. מדובר במסע אינטנסיבי וטעון, וזאת הייתה הפעם השנייה שבה נטלתי בו חלק במסגרת עבודתי (ובכלל).  

במסע הראשון, בשנה שעברה, הייתי חלק מצוות הבנייה של המסע והסתכלתי על הדברים מהצד. השנה הבנתי שאני יכולה לקחת את ארגון המסע הזה בשתי ידיים, מהתחלה ועד הסוף, לבנות ולהוביל אותו. וכך, בארגון משלחת שבה יש אנשים שאמנם עובדים באותו מקום, אך לא בהכרח עובדים יחד, והם בגילאים שונים, ממקומות שונים בארץ ועם אורח חיים שונה - נדרשתי לחשוב על דרכים שבהן אוכל לאגד את כולם לכדי חוויה משותפת אחת.

אחת הדרכים לעשות זאת הייתה באמצעות "מכתב מהבית". מדובר ברגע שיא במסע מסוג זה, שבו המשתתפים מקבלים מכתב מבני משפחותיהם, במעין חיבור עמוק שמקשר בין עבר, הווה ועתיד. אלא שאני חיפשתי ערך מוסף לרגע הזה, ואז עלה לי הרעיון של סרטון וידאו מהבית. אמרו לי שיהיה מורכב להשיג למעלה מ-80 סרטונים, לכל המשתתפים והמדריכים, אך ככל ששמעתי 'אי-אפשר כך ואי-אפשר אחרת', רציתי זאת יותר.  

לצורך העניין גייסתי את חבריי למשרד, ועבדנו על הפרויקט לילות כימים - כמובן, בלי שהמשתתפים במסע ידעו על כך. ואז, בסיום טקס שערכנו במחנה הריכוז וההשמדה מיידנק, פניתי לכל המשתתפים ואמרתי להם שנשלח אליהם הרגע לינק לנייד, בו המתין להם הסרטון מהילדים, מהנכדים, מההורים, מבני הזוג או מהאחיינים.  

תשאלו כל אחת ואחד מהמשתתפים מהם שלושת הרגעים הכי מרגשים שהם חוו במסע לפולין, ואני מאמינה שהבחירה תכלול את הרגע הזה. בסוף מיידנק, לראות את המשפחה שלך מול העיניים - ופתאום הכל מתחבר. רציתי רגע שבו כל אחת ואחד יעברו חוויה אישית שהיא רק שלהם, אבל יהיו חלק מחוויה שכולם עוברים יחד.

אז מה שחשוב לי זה לא להגיע לשיא מקצועי, אלא לחלום חלומות ולהצליח להגשים אותם. זה יכול להיות חלום קטן וזה יכול להיות חלום גדול. ויהיו מי שיאמרו: 'אוקיי, היא דאגה לסרטון'. זה אולי ייראה קטן עבורם. אבל עבור האנשים שהיו שם באמצע מיידנק, זה היה הדבר הכי משמעותי שהם יכלו לקבל באותו רגע. וזה מבחינתי שיא. לראות אנשים מתרגשים ממשהו שדמיינתי. זה היה רגע מדהים שריגש אותי עד דמעות והיה רגע של הצלחה עבורי, לפני עשור לא ידעתי לאן המסע המקצועי שלי יוביל אותי, והוא הוביל אותי לרגע הזה ולעוד הרבה רגעים.  

בתכנון המסע לפולין לא ידעתי למה לצפות, לא ידעתי האם הכל יתחבר, האנשים, הקבוצה, המדריכים, המקומות. אבל ידעתי מה אני צריכה לעשות והייתה לי את האינטואיציה.

במסע הזה גם חקרתי את הסיפור המשפחתי שלי וסיפרתי אותו בטקס במחנה ההשמדה בירקנאו, רגע נוסף שהיה מרגש מאוד עבורי.

חודש אחרי פולין, החיבור בין העובדות והעובדים שהשתתפו במסע נותר, אני רואה ושומעת זאת בכל מקום, הם יושבים יחד, מדברים אחד עם השני, נוצרו חברויות חדשות ואני יודעת שזה גם בזכות דברים שאני עשיתי.

בחלקת האלוהים הקטנה שלי אני הולכת הביתה ויודעת שהצלחתי לעשות טוב לאנשים.  

החיבור שלי לאנשים הביא אותי ללימודי אימון אישי במכללת ICCM ובהמשך אני מתכננת להגשים חלום ילדות וללמוד עיצוב פנים.

יש משפט שמלווה אותי לכל מקום: ״ניסיתי לשנות את העולם ולא הצלחתי. שיניתי את עצמי והשתנה כל העולם״ (ר׳ ישראל מסלנט).

המסע המקצועי שלי הוביל אותי גם להרבה אנשים שנתנו לי צידה לדרך, מאז שהתחלתי לעבוד בהסתדרות לפני עשור, ועד היום. אחד מהם הוא דודו בצלאל, שהוא לא רק הבוס שלי, אלא גם אדם שממנו למדתי שבענווה וצניעות אפשר להגיע להישגים מדהימים וכפי שכולם יודעים להכי גבוה שיש.