שלום לכולם ולכולן,
שמי ענת זדה, סייעת בגן בחינוך המיוחד ונציגת הוועד בפורום הסייעות הארצי. אני בת 53, גרה בבת ים. גרושה ואמא לשני ילדים בוגרים.
אני עובדת כסייעת בגן ילדים בחינוך מיוחד בבת ים כבר למעלה מ-20 שנה. לפני 8 שנים נבחרתי יחד עם עוד 10 סייעות מכל הארץ לפורום הארצי. זאת בעקבות המלצה של אבי אפיה, יו"ר ועד עובדי עיריית בת ים.
תמיד הכרתי את ההסתדרות, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה הגב שנקבל ממנה חזק.
ההסתדרות היא באמת הבית שלנו, מקום שאפשר תמיד לפנות אליו והדלתות שם פתוחות עבורנו, ובמיוחד מצד עו"ד רותי לוי, ראש חטיבת החינוך בהסתדרות המעו"ף, שהיא ה"אמא" של 55 אלף סייעות. היא עונה לנו בכל שעה וכל בעיה היא תמיד פותרת לנו. וכמובן תודה לגיל בר-טל, יו"ר הסתדרות המעו"ף. חשוב לי להיות חברה בהסתדרות כי הארגון הזה נותן לי ביטחון שיש תמיד לאן לפנות ואפשר להתקדם.
היום שלי תמיד מתחיל באהבה ובכיף. אני אוהבת את העבודה שלי ומגיעה לגן מאוד מוקדם. אין שמחה גדולה מלעבוד בחינוך מיוחד (עיכוב התפתחותי) ולראות איך הילדים מתקדמים בכל יום שעובר. בכל סוף שנה כשאני נזכרת איך הילדים הגיעו לגן ואיך הם התקדמו מאז - בשבילי זה עולם ומלואו.
התפקיד שלי חשוב מאחר שבעיניי הסייעות הן אלו שמחזיקות את הגנים. לסייעת טובה ומקצועית שאוהבת את עבודתה תמיד יהיה אתגר חדש: לפני הרבה שנים התפקיד של הסייעות היה אך ורק ניקיון ולהכין אוכל. היום סייעת היא תומכת חינוך לכל דבר ועניין.
המטרה שלי היא שכל סייעת שיש לה בעיה תקבל פתרון מהיר על הצד הטוב ביותר. כשקשה לי מול העירייה אני תמיד פונה להסתדרות ושם יש לי גיבוי מלא, וזה נותן לי תחושת ביטחון. כולי תקווה שבעזרת יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד נשפר את תנאי העבודה ונוכל לתת את המיטב עבור הילדים. יש לי כבוד ואהבה גדולה למקצוע שלנו, אבל מדובר בעבודה קשה עם שחיקה מאוד גבוהה ומי שפורשת לפנסיה סובלת מבעיות מצטברות בגב ובברכיים. לסיום אני רוצה להודות לאבי אפיה וליו"ר ועד העובדים שלנו מאיר אסף שהם כל הזמן איתי ודואגים שיהיה טוב לסייעות.
שלכם ושלכן,
ענת
*הטור של ענת נכתב במסגרת הבלוג "מובילות לשינוי" אשר מארח מדי שבוע את מנהיגות העבודה המאורגנת בישראל. לקריאת טורים של מנהיגות נוספות, לחצו כאן
ענת זדה
