שלום לכולן ולכולם!
שמי דנה בר לב. אני עובדת במחלקה למבצעים מיוחדים כחלק מהאגף להתאגדות עובדים בהסתדרות, וחברה בקיבוץ מחנכים ראשון לציון של תנועת דרור ישראל. בת 29, רווקה.
על ההסתדרות למדתי והתחנכתי לאורך השנים בתנועת הנוער העובד והלומד, שם דיברנו על החזון של יצירת חברה סולידרית ודאגה לעובד.
במארס 2020, במהלך הסגר הראשון במשבר הקורונה, הגענו מספר חברי דרור ישראל לסייע בחדר המצב בהסתדרות בטלפונים במשמרות אחה"צ. אני זוכרת שהטלפונים לא הפסיקו לצלצל, שיחה אחרי שיחה ללא הפסקה.
היה הרבה בלבול בקרב האנשים - כמיליון עובדים הוצאו לחל"ת, סגר במדינה, אין ודאות כלל, אווירה של משבר גדול. הגעתי במשך חודש כל יום לחדר מצב בהסתדרות לענות לטלפונים, לסייע לאנשים במידע איך לצאת לחל"ת, ליידע אישה בהריון מה הזכויות שמגיעות לה, להרגיע עובדים ולתת להם איזושהי ודאות. התקשרו עובדים מכל התחומים, מכל רחבי הארץ ומכל המגזרים.
אני חושבת ששם נפל לי האסימון עד כמה משמעותית ההסתדרות, לכמה מקומות ואנשים היא קשורה, ואיך היא מהווה עוגן עבור עובדים רבים במשק בתקופה כל כך מבלבלת בישראל. החלטתי שהאתגר הבא שלי הוא להצטרף להסתדרות ולהיות חלק מהדבר הזה.
לשמחתי מצאתי מקום באגף להתאגדות עובדים. כל צוות האגף קיבל אותי בברכה וכבר ביום הראשון שלי שלחו אותי להפגין עם עובדים כדי שאלמד שככה הדברים עובדים באגף.
במהלך היום יום אני מסתובבת במקומות עבודה ברחבי הארץ, הצוות שלנו מגיע למפעלים השונים, פוגשים את הנהגים בתחבורה הציבורית, את עובדי הניקיון והשמירה ועוד מקומות ותחומים רבים. מטרת הצוות שלנו היא להנגיש ולקרב את ההסתדרות לכל עובד ועובדת. להגיע לעובד, להקשיב לקשיים שלו ולספר לו מה הזכויות וההטבות שמגיעות לו כחבר הסתדרות. בנוסף, אנחנו לוקחים חלק בפרויקט "הקרן לסיוע הדדי" שהוקמה במטרה לסייע למשפחות עובדים שהמציאות הכלכלית של הקורונה הקשתה עליהם מאוד. הגענו כמעט לכל מקום בארץ עם חבילות סיוע לעובדים זכאים.
עבורי, אחד הדברים המשמעותיים שאנחנו עושים באגף הוא ליווי מאבקים של מקומות עבודה. ביום הראשון שלי בהסתדרות הייתי בהפגנה עם ועד הכבאים. בסוף ההפגנה נאמר לי שמעכשיו אלווה את ההפגנות של נשות הכבאים. וכך מצאתי את עצמי בכל יום שישי בבוקר במשך כמה שבועות מפגינה עם הנשים שבאו לחזק את הבעלים שלהן במאבק הקשה. לא הייתה לי הרבה ברירה אלא לקחת את המגפון, לצעוק בקול רם את הסיסמאות וללמוד תוך כדי תנועה איך מובילים מאבק כזה. הרגשתי שהן מצפות ממני להוביל, שהן מתלבטות איתי אם לקיים את ההפגנה או לא, ואני בעצם מהווה את הכתובת עבורן.
השבוע סיימנו מאבק ארוך ועיקש של עובדי אלפא. במשך חמישה חודשים הפגינו העובדים בליווי של איגוד הסלולר והייטק והאגף להתאגדות עובדים. בכל שבוע היו השכמות להפגנות בוקר ולא נחנו גם במוצאי שבת, כולל מבצעי גשרים בכבישים הראשיים של ישראל. עבורי זה היה מצד אחד לתת את הכלים לעובדים כדי להרים מחאה כזו, ומצד שני לראות כמה עוצמה ומסירות יש לעובדים האלה, וללמוד מהם הרבה על איך הייתי רוצה שייראה המאבק הבא. מה לבקש מהעובדים, איך להיות איתם במשבר במקום העבודה, כשהם בסכנת פיטורים, להבין שזה מאבק על כל הקופה וללוות אותם בכל התהליך.
אני מאחלת שנמשיך כאגף להצליח בעוד מאבקים צודקים עבור העובדים בישראל, וליצור עוד מקומות עבודה מאוגדים וחברה יותר שוויונית.
שלכם ושלכן,
דנה
*הטור של דנה נכתב במסגרת הבלוג "מובילות לשינוי" אשר מארח מדי שבוע את מנהיגות העבודה המאורגנת בישראל. לקריאת טורים של מנהיגות נוספות, לחצו כאן
דנה בר לב
