שלום לכולן ולכולם!
אני שיר דביר (29), מזכירת איגוד מקצועי בהסתדרות הנוער העובד והלומד. רווקה, גרה בנשר. בכותרת התפקיד שלי יש הרבה מילים, אבל הן עדיין לא מספיקות כדי לתאר את התפקיד באמת.
אז בואו נתחיל מההתחלה: אני חברה בתנועת דרור ישראל (תנועת מחנכים של בוגרי הנוער העובד והלומד), ודרכה אני פועלת באיגוד המקצועי לנוער וצעירים בהסתדרות הנוער העובד והלומד. אני חלק מצוות גדול שאחראי על צעירים בשוק העבודה, שכולל את ארגון המלצרים – ארגון שהוקם למען מלצרים ומעניק ייעוץ וליווי משפטי, ואת איגוד שליחי המזון שהקמנו בשנה האחרונה סביב התאגדות עובדי תן ביס והכניסה שלנו לענף. אני גם אחראית על מועדון השליחים שהקמנו השנה.
את התאגדות עובדי תן ביס הקמנו באוקטובר לפני שנה. כבר ביום המבצע הראשון להחתמת עובדים הגענו ליציגות כשהחתמנו למעלה ממחצית מהם. עקב התנגדות ההנהלה להכיר ביציגות היינו בשנה האחרונה בהליכים משפטיים, עד שבחודש שעבר פסק בית המשפט שההסתדרות החדשה היא היציגות הרשמית של עובדי תן ביס ועל ההנהלה לשבת איתה למו"מ. לאורך כל השנה האחרונה, וגם עכשיו, עבדנו במרץ ביחד עם הוועד. המשכנו לצרף עובדים, קיימנו ליגת כדורגל, אירועי גיבוש ותרבות, הסברה בשטח וכמובן פעלנו מול ההנהלה לשיפור התנאים של השליחים. התאגדות תן ביס, למרות התנגדות ההנהלה, חיה ובועטת.
במהלך השנה הזו הייתי בצוות שרובו מורכב מגברים ובהתאגדות עובדים שרובם גברים גם כן (לאחרונה הצטרפו אלינו עוד שתי נשים מהממות לצוות). אודה שחששתי בהתחלה, אבל לשמחתי היה לי הרבה מקום להביע את דעתי, להתפתח ולקבל החלטות. הרבה מזה קרה גם בזכות הרכזת שלי שוש, שלימדה אותי המון ובזכותה למדתי להיות בטוחה יותר בעצמי ובמה שיש לי להציע ואיך לעמוד מול הקשיים והאתגרים. היה לי חשוב להיות עצמי, הכי טבעי שלי, גם כשזה בסביבה גברית וגם אם זה אומר לערער קצת את התפקידים החברתיים והמגדריים בחברה ומול העובדים. נתתי כבוד, אבל גם ציפיתי ודרשתי לקבל את הכבוד הזה בחזרה.
כאמור, במהלך השנה הזו הקמנו גם את מועדון השליחים שעליו אני אחראית ביחד עם חבר הצוות שלי מידן פישמן. למועדון באבן גבירול 107 בתל-אביב יכולים להגיע שליחים מכלל החברות בתחום שליחויות המזון על מנת לנוח, לשבת במזגן, לשתות קפה או מים קרים, להתפנות, להטעין את האופניים והסלולרי, לקבל מאיתנו ייעוץ מקצועי ואפילו לשחק באקס בוקס או סתם להיפגש עם עוד שליחים. הרעיון להקמתו עלה מתוך העבודה שלנו בשטח עם התאגדות תן ביס, וההבנה שלשליחים אין מקום עבודה מסודר שהם יכולים לעשות בו עצירה בין משלוח למשלוח, על מנת לענות על צרכים בסיסיים שיש בכל מקום עבודה אחר, לא הרפתה מאיתנו והרגשנו שזו שליחות חשובה לתת לכך מענה, כמו גם הזדמנות להיפגש ולשוחח איתם בסביבה יותר רגועה.
אני שמחה ומוקירה על ההזדמנות שניתנה לי לעבוד במקום כזה שמאפשר לי להיות יצירתית, להביא רעיונות, לחדש, לשנות את שוק העבודה, ובעיקר לשמור על הנוער והצעירים שפעמים רבות מנסים להחליש, לנצל או להפוך אותם לשקופים. בתור אישה חשוב לי למסור לנשים אחרות לא לפחד, להעז, להוביל לשינוי, לדעת שיש לך מה להציע ולתרום. לא לנסות כל הזמן להתאים את עצמך לגבולות של המסגרת שאת נמצאת בה אלא לדרוש שהמסגרת תהיה מותאמת ליותר נשים שיכולות להביא למקום הזה שינוי עוצמתי, חשוב והכרחי.
שלכם ושלכן,
שיר
*הטור של שיר נכתב במסגרת הבלוג "מובילות לשינוי" אשר מארח מדי שבוע את מנהיגות העבודה המאורגנת בישראל. לקריאת טורים של מנהיגות נוספות, לחצו כאן
שיר דביר
