שלום לכולם,
שמי עו"ד חגית רימון, ואני עובדת בלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי במרחב ת"א-יפו של ההסתדרות החדשה. מתגוררת בתל-אביב.
בתקופת נעוריי, אחת הסדרות הפופולריות בטלוויזיה הייתה "פרקליטי אל איי". בעקבות הסדרה ובשל נסיבות נוספות, נוצר ביקוש גדול ללימודי משפטים ובאוניברסיטאות נדרשו ציונים מאוד גבוהים כדי להתקבל. למזלי, עשיתי בגרות גם בפסנתר בציון 100, וזה עזר לי להעלות את ממוצע הציונים ולהתקבל ללימודים באוניברסיטה העברית.
במהלך לימודיי עבדתי במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), והגיעו אלינו המון תלונות נגד שוטרים, חלקן מוצדקות וחלקן פחות. לאחר מכן עבדתי במחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה ונחשפתי לתיקי החקירות של אריה דרעי ושל סולימאן אל עביד, שנחשד ברצח חנית קיקוס ז"ל.
לאחר הלימודים התקבלתי לעבודה אצל הממונה על השכר במשרד האוצר בירושלים, וזה היה הצעד הראשון שלי כעורכת דין בתחום יחסי עבודה. סייעתי לאכיפת חוק יסודות התקציב ברשויות המקומיות ובגופים נתמכים ומתוקצבים. בתקופה שבה עבדתי הייתה השתוללות שכר, וכל ראש עירייה עשה כרצונו בתחום השכר. תפקיד הממונה על השכר הוא לבדוק ששכר העובדים לא חורג מהמותר בהתאם לכללים שנקבעו בחוק.
כשהייתי בהריון עם בני, החלטתי למצוא עבודה במרכז וכך הגעתי למעוז העובדים – ההסתדרות.
זה שנים רבות שאני עורכת דין בהסתדרות במרחב ת"א – יפו, ולפני כן במחלקה המשפטית באגף לאיגוד מקצועי. כל עובד הפונה למרחב תל-אביב, בראשותו של גרשון גלמן, מקבל מענה, כולל עובדים זרים.
אני נותנת סיוע משפטי לוועדי עובדים ולעובדים בתל-אביב, במגוון נושאים – הסכמים קיבוציים, שימועים, תביעות בבית הדין לעבודה ועוד.
השתתפתי בעשרות שימועים עם עובדים, ופעמים רבות, ביחד עם האיגוד המקצועי בהסתדרות, הצלחנו להשאיר את העובד בעבודה. כמו כן, אני משתתפת במשאים ומתנים רבים מול המנהלים של מקומות עבודה בתל-אביב. לאחר שאנו מגיעים להסכמה עם ההנהלה, אנו חותמים על הסכם קיבוצי שמסדיר את תנאי העבודה והשכר במקום העבודה, כשבדרך כלל הוא כולל תוספות שכר והטבות סוציאליות.
בהסכמים הקיבוצים שאנו חותמים עליהם אנו מקפידים להכניס פרק שקשור בפיטורי עובדים, כך שאם ההנהלה רוצה לפטר עובד זה לא יהיה שרירותי, אלא בהליך שנעשה בשיתוף עם נציגות העובדים.
לא פשוט להגיע להסכמה עם המנהלים במקומות העבודה, ולעתים אין ברירה אלא לאיים בסכסוך עבודה. כשהעובדים מאוחדים, יש להם יותר כוח. יש גבול דק בין הפעלת כוח אגרסיבית לבין "עוצמה אסרטיבית" של ועד העובדים והעובדים.
אני מרגישה סיפוק בעבודה, ואפילו שליחות, שכן אני עוזרת לעובדים באופן יומיומי, דבר שיכול לשנות את החיים שלהם!
סיפור חשוב שזכור לי החל לפני מספר שנים, כשעובדת בחברה ציבורית פנתה להסתדרות לאחר שהוזמנה לשימוע לפני פיטורים. התרשמנו שהיא עובדת טובה ומסורה. התנגדנו לפיטורים והגשתי צו מניעה בבית הדין לעבודה נגד הפיטורים. השופטת פסקה שהיא תישאר בעבודה, ובימים האחרונים התבשרתי פתאום שהיא מונתה לתפקיד המנכ"לית של החברה!
כשעובד שרוצים לפטר אותו פונה אליי, אני מקיימת איתו שיחות עומק. קודם כל אני מבררת מה הרצון האמיתי שלו: האם הוא רוצה להישאר במקום העבודה, או האם הוא רוצה לסיים את עבודתו ולעבור לעבודה אחרת? מהשיחות אני גם מתרשמת מהאדם עצמו ובודקת עם עובדים אחרים לגבי תפקודו. יש כאן הרבה פסיכולוגיה של הבנת האדם מולי, הבנה של רצונותיו וגילוי הדרך הטובה ביותר עבורו.
להיות מפוטר מהעבודה או לקבל הזמנה לשימוע לפני פיטורים זה אקט מאוד משפיל לעובד. אני מחזקת את העובד, את האגו שלו והנפש שלו וביחד אנו מכוונים להגיע למטרה הכי טובה עבורו - אם זה להמשיך בעבודה, אולי למשל במחלקה אחרת, או לקבל פיצוי כספי, כדי שייצא מהעבודה בראש מורם ועם סכום כסף שיאפשר לו לחפש עבודה חדשה בצורה רגועה.
כל עובד יכול להצטרף להסתדרות כחבר, ותמורת סכום קטן, שהינו בטל בשישים לעומת התעריפים של משרדי עורכי דין, בשעת הצורך נגן על זכויותיו.
לאחרונה חתמנו על הסכם קיבוצי לעובדי הטלמרקטינג באחד התיאטראות, המשפר את תנאי עבודתם. הם הפכו מעובדי חברת כוח אדם לעובדים מן המניין, עם כל הוותק שצברו בחברת כ"א. בימים אלה אני משתתפת במשאים ומתנים עם מספר מקומות עבודה במקביל, במטרה לשפר את תנאי העבודה של העובדים. יוקר המחייה בארץ עלה מאוד, ויש צורך להתאים את שכר העובדים למצב המשק.
אני כל הזמן מגיעה לתובנות בעניין שוק העבודה ובנושא עובדים, והתובנה האחרונה שהגעתי אליה היא ששוק העבודה השתנה בעקבות משבר הקורונה. אני מסייעת בין היתר לעובדי מוסדות התרבות בתל-אביב - האופרה, הסינמטק, בית ליסין, הקאמרי והבימה. לאחר שהעובדים חזרו מהחל"ת, שארך תקופה ממושכת, סדר העדיפויות שלהם השתנה. הם כבר לא מוכנים לעבוד שעות ארוכות מאוד במהלך השבוע ולהחמיץ ארוחות שבת, אלא הם מעדיפים להיות יותר עם המשפחה.
לאחרונה העובדים מחפשים יותר את הזמן הפנוי לעצמם, למשפחה, לתחביבים שלהם, למימוש עצמי, ומעוניינים באיזון ראוי בין העבודה לבין החיים מחוץ לעבודה.
באופן אישי, גם אני מחפשת את האיזון בין העבודה לבין התחביבים שלי שהם בין היתר כתיבה, נגינה בפסנתר (כרגע אני בקושי מוצאת זמן לזה), טיולים ותרבות.
אני בעד ערכים של שוויון וכבוד הדדי, ובזכות ההסתדרות תנאי העבודה והשכר של העובדים בישראל משתפרים יותר ויותר. חשוב מאוד שיש ארגוני עובדים, שאם לא כן, מי ידאג לעובדים?
תובנה אחרונה: מאחר שאנו נמצאים זמן רב מחיינו במקום העבודה, חשוב לעבוד במקום שבו תרגישו שהפוטנציאל שלכם ממומש ושנוהגים בכם בכבוד.
שלכם ושלכן,
חגית
*הטור של חגית נכתב במסגרת הבלוג "מובילות לשינוי" אשר מארח מדי שבוע את מנהיגות העבודה המאורגנת בישראל. לקריאת טורים של מנהיגות נוספות, לחצו כאן
חגית רימון. צילום: אסף קוזובסקי
