שלום לכולם, שמי מזל הקש, מזכירת איגוד מקצועי במרחב כרמיאל של ההסתדרות. אני בת 57, נשואה ואם לשלושה. מתגוררת בנהריה.
את דרכי בהסתדרות התחלתי ב-1988 במרחב גליל מערבי כרכזת נעמת ומשם התקדמתי לניהול לשכת היו"ר. ב-2015 מוניתי למזכירת האיגוד המקצועי. באמצעות התפקיד שמילאתי בלשכת יו"ר המרחב אשר שמואלי, נחשפתי לעבודת האיגוד המקצועי ושאבתי כל פיסת ידע ממנו, כולל על תורת המו"מ. לא יכולתי לבקש בית ספר טוב יותר או מורה דרך טוב יותר.
באותה תקופה התחלתי "לשחות" בתוך בריכת האיגוד המקצועי, שהייתה עד אז גברית ברובה המכריע. תפקיד מזכירת האיגוד המקצועי הוא אינטנסיבי, כוחני לעתים, רב-גוני ומצריך יכולות של טקטיקה ועבודה סביב השעון. זה תפקיד מחייב ביותר, אם רוצים לעשות אותו נכון. היה לי ספק גדול אם אעמוד בו כאישה/אמא בעולם של גברים, אך בעזרת גיבוי מוחלט של אנשים שהאמינו ביכולתי, התמסרתי לכך בכל מאודי ויצאתי לדרך.
עבדתי מול כל הסקטורים האפשריים, למדתי את ההסכמים הענפיים וצווי ההרחבה של כל ענף, ובד בבד טיפלתי בעובדים במישור הפרטני.
בשלב מסוים ביקשתי לפרוש כנפיים ולהתפתח לכיוונים אחרים, מאחר שרציתי לשנות מציאות, אווירה, אנשים וסביבה.
שובצתי למרחב הקרוב ביותר גיאוגרפית למקום מגוריי – כרמיאל, בראשות יואב קליין. מרחב קטן, אינטימי ושקט, עם צוות עובדים מצומצם, שונה בתכלית השינוי מהמרחב ממנו באתי. יו"ר האגף לארגון ומרחבים אבי יחזקאל ומנהלת משאבי אנוש בהסתדרות, עו"ד אירית פוריין-ויצמן, איתגרו אותי במשימה לעזור ולסייע להרים את המרחב. בצניעות אעיד כי הצלחתי באופן משמעותי לקדם את המרחב לקדמת המרחבים הפעילים והיוזמים בהסתדרות, ויעידו אחרים על הרוח החדשה שמורגשת בו.
בהיותי מודעת מאוד לחשיבות העבודה המאורגנת, התמקדתי בגיוס מקומות חדשים ואכן הצלחתי לארגן כ-6 מקומות עבודה שהגדילו את חברי ההסתדרות המאוגדים במרחב. לצד זאת התמקדתי בתחום הרווחה ובניתי את בית הספר לוועדי עובדים בשיתוף המכון הבינלאומי למנהיגות עובדים, פתחתי קורסים לגמול השתלמות למגזר הציבורי והאקדמאים בשיתוף המח"ר, וכן הקמתי ועדים במקומות שלא היו בהם נציגים. אני מטפלת בסמינרים והכשרות הוועדים והעובדים במרחב, ופועלת מול קרן מעגלים בארגון קורסים מקצועיים לעובדים הזכאים ממקומות העבודה, וכל זאת לצד העובדה השוטפת של האיגוד המקצועי.
עבודת האיגוד היא אחד הדברים המספקים בעיניי. אני משתתפת ומטפלת בהליכי בוררות ותיווך, ועדות פריטטיות, שימועים פרטניים וקיבוציים, אסיפות עובדים, שביתות, סכסוכי עבודה, דיונים בבית הדין, בחירות ועדים וכו'. בד בבד אני דואגת לבקר את העובדים במפעלים ולשמור איתם על קשר רציף.
ועדיין, כאישה להגיע אל חדר המו"מ או לרדת אל רצפת הייצור זה דבר לא פשוט כלל ואני מוצאת את עצמי משקיעה אנרגיות בשינוי חשיבה של האחר. עם זאת, מרגעים כאלו נבניתי והם רק חישלו וחיזקו אותי. אלו הרגעים שגרמו לי לשנות פאזה וללמד מהר מאוד את מי שיושב מולי כי פראיירית ממש לא יושבת מולם.
למדתי שיש הרבה יתרונות להיותי אישה. אט אט למדו לכבד אותי ולהעריך אותי כשווה בין שווים ולא כאישה שברירית וחלשה. לעיתים אני ממש לא מכירה את עצמי, מרגישה כמו שחקנית בבמה שלא שייכת לי. עם הזמן למדתי שלא משנה המגדר שלך, תוכיחי את עצמך – ותצליחי!
ההגעה אל המשא ומתן מוכנה מאוד חשובה לי, וכחלק מהליך הלימוד טרום המו"מ אני נוהגת לרדת לרצפת הייצור של המפעל, לפגוש את העובדים העושים את משמרתם, לעיתים במשמרות לילה, וכך אני לומדת ומכירה את המכונות על סוגיהן, ומבינה את מצוקות העובדים ואת צורכיהם, וכך מגבשת עמדות לקראת המו"מ.
מהר מאוד, העובדים מבינים שמולם נמצאת אישה קשוחה, מלאה בביטחון, שלא מתפשרת אבל כזו שגם יודעת לצחוק ולהשתטות באופן הכי עממי שיש.
סדר יומי קשוח, מתחיל בשעה 06:00 ומסתיים ב-19:00. מעולם לא בחלתי בהשקעה אינטנסיבית ובעבודה סביב השעון. לא אחת העבודה קיבלה קדימות על פני חיי משפחתי וילדיי. איני נוהגת לצאת להפסקות צהריים, והייתי שמחה אם ביממה היו יותר שעות כדי שאספיק למלא את כל מטלותיי. בסופי השבוע אני מתענגת מהתחביב שלי, חתירה על הסאפ בים. אלו הם הרגעים שלי בהם אני מוצאת שקט, מרגוע, מרוקנת ממחשבות, ומנותקת מנייד, דיבורים ורעשי רקע.
אני אוהבת את העבודה. היא מאתגרת ומספקת. אני לעולם איני מצפה לתמורה, ומסתפקת בהכרת התודה ושביעות הרצון של המטופל. לא צריכה יותר מזה. כך אני ממצה את מהות תפקידי. את המרחב מנהל יואב קליין, אחד האנשים החמים הרגישים ומלאי האמפטיה שפגשתי בחיי. הוא מאמין ותומך בי ולצדי יש צוות עובדים מצוין ואנו עובדים בשת"פ מופלא. כולם חדורי מוטיבציה, שאפתנות ומאותגרים לרומם ולהצליח וליישם הלכה למעשה את מהותה של ההסתדרות בתחום הרווחה ויחסי העבודה.
לפעמים אני מביטה אחורה, ובמלוא הצניעות חשה סיפוק וגאווה על מי שהפכתי להיות. אני גם מבינה שהדרך היא לא רק שלי. מנערה בת 20, ביישנית ומסוגרת, שרק החלה את עבודתה בהסתדרות שהייתה אז בת 68, גדלתי והתבגרתי יחד איתה, והפכתי לאישה דעתנית, מלאה בביטחון עם קיבולת נתינה לא מדידה. אני מלווה את ההסתדרות כבר 33 שנה והנה אוטוטו היא בת 101, ואני כבר בת 57. תחושות המסירות, המחויבות והאהבה שאני חשה לארגון הזה רק מתעצמות עם הזמן.
אז אני כאן עכשיו, נהנית מהעבודה ומהעשייה. אני מעמידה את עצמי למתן תשובות ומענה 24/7 שעות ביממה, בכל אמצעי תקשורתי. אני מחזיקה עמוד פייסבוק לצורך הבאת ידיעות, חקיקות, הישגים וזכויות עובדים. אני אוהבת לסייע לקשישים, למוגבלים ולכל מי שבבצרה.
אני אוהבת לשמש מגן אנושי בכל הקשור לשמירה על זכויות האדם והעובד, ועושה זאת בדרך של שלום וללא התלהמות. אני מתפללת שכוחי יעמוד לי כדי להמשיך ולתת מעצמי למען הזולת ולמען ההסתדרות, ומבחינתי השמיים הם הגבול.
שלכם ושלכן,
מזל
*הטור של מזל נכתב במסגרת הבלוג "מובילות לשינוי" אשר מארח מדי שבוע את מנהיגות העבודה המאורגנת בישראל. לקריאת טורים של מנהיגות נוספות, לחצו כאן
מזל הקש
