שלום,
שמי אורלי נחום, מרכזת האיגוד המקצועי בהסתדרות במרחב רמת גן בני ברק. אני בת 57, נשואה + 2, גרה ברמת גן.
גדלתי במשפחה ברוכת ילדים בשכונת פרדס כץ. למדתי בבית ספר דתי ובתיכון עירוני פרדס כץ.
את בעלי הכרתי במסגרת עבודתי בבנק הפועלים (סניף בני ברק), ומשם הדרך לחתונה הייתה מאוד קצרה. עברתי מסלול מהיר של עובדת צעירה, נשואה ואמא בת 19 לבתי הבכורה שירלי. אבל בתוכי פנימה נשארתי ילדה, והכנסתי משב רוח צעיר ורענן להסתדרות, אליה התקבלתי בתום חופשת הלידה.
כעובדת צעירה במועצת פועלי בני ברק נכנסתי לקלחת המאבקים הפוליטיים בתפקידי כמזכירתו של מזכיר המועצה דוד זכות, שהתמודד מספר פעמים לתפקיד מזכיר מועצת הפועלים, למועצת העיר בני ברק ואף לבחירות לכנסת. בזמן קצר מאוד נעשיתי פעילה מאוד ונכנסתי למאבקים הללו בכל רמ"ח אבריי, הכל בהתנדבות ומתוך הערכה ושותפות לשירות שהעניק זכות (ז"ל) לתושבי העיר שהיו פוקדים את משרדו מדי יום.
שינוי הסטטוס שלי והשדרוג במעמדי החל כסוג של בדיחה: גזבר המועצה התקרב לגיל פרישה ואני התלוננתי בפני דוד זכות שמיציתי את תפקידי כמזכירה. זכות, שהעריך אותי מאוד, שאל אם אני רוצה להיות גזברית. כמובן שקפצתי על המציאה. עשיתי חפיפה עם הגזבר ובמקביל למדתי הנה"ח סוג 1+2 ואח"כ המשכתי לסוג 3. מאוחר יותר למדתי ייעוץ מס, ובמקביל קראתי בשקיקה את כל החוזרים שהתייחסו לעבודת הגזבר, עשיתי סדר במסמכים וניהול הספרים ותוך זמן קצר הייתי בין המובילות בתחום המקצועי.
בשנת 1994 מועצות הפועלים אוחדו למרחבים ואני מוניתי לגזברית במרחב דן צפון, שפוצל בעקבות חילוקי דעות. נשארתי מתוך בחירה במרחב רמת גן בני ברק.
גם כגזברית במרחב נאלצתי לעשות סדר בספרים ולהגיש דוחות על שנים קודמות ולקחת חלק במאבק הפוליטי בין המתמודדים ליו"ר המרחב.
הצלחה עבורי היא פועל יוצא של נחישות, חריצות והתמדה. וזה הכלי ששימש אותי כמשפיעה בישיבות דירקטוריון. בישיבות רבות הייתי האישה המשפיעה והצעירה היחידה.
כעבור שנים של עבודה כגזברית ומנהלת כוח אדם, הרגשתי מיצוי ורציתי שינוי. עברתי לתחום האיגוד המקצועי במרחב, ומוניתי למזכירת הסתדרות עובדי המדינה. במקביל התחלתי ללמוד את תחום האג"מ (אגף לאיגוד מקצועי) ובירכתי על האופציה שהוצעה לעובדי ההסתדרות ללמוד משפטים. היום אני עורכת דין ומרכזת האיגוד המקצועי במרחב רמת גן-בני ברק.
השינוי בסטטוס מגזברית ומנהלת כוח אדם במרחב לאיגוד המקצועי לא היה פשוט, והייתי צריכה לעשות חישוב מסלול מחדש בגישה שלי: להיות אמפטית לעובד ולמצוקתו כמזכירת אג"מ ולא כמנהלת כוח אדם. תפקידי כמנהלת כח אדם בעבר ומרכזת האג"מ בהווה העניק לי יתרון: מחד לדאוג לתנאי העבודה והשכר של העובד, ומנגד לפעול לשמירה על האינטרסים הכלכליים של ההנהלה.
כמי שעובדת שנים רבות בהסתדרות, מקום עבודה מצוין, הפריע לי במשך שנים שאין ייצוג הולם לנשים בתפקידי מפתח ובתפקידים משפיעים, למרות הכישרון שלהן. אולם בתקופה האחרונה אני חשה בהחלט במגמת שינוי ורענון אותה אני זוקפת בין היתר לזכותה של הילה קניסטר בר דוד, מנכ"לית שחר און. כאישה צעירה ומצליחה אני משוכנעת שהיא תצליח לקדם את מעמד העובדת בהסתדרות כפי שהצליחה בתפקידיה הרבים והמגוונים.
שלכן ושלכם,
אורלי
*הטור של אורלי נכתב במסגרת הבלוג "מובילות לשינוי" אשר מארח מדי שבוע את מנהיגות העבודה המאורגנת בישראל. לקריאת טורים של מנהיגות נוספות, לחצו כאן
אורלי נחום
