נעים מאוד,
שמי שרון בן שושן. אני בת 25, רווקה וגרה בחולון. אני סטודנטית לתואר שני M.Ed. במכללת "סמינר הקיבוצים", מורה לחינוך גופני B.Ed., מחנכת בגימנסיה "אפרים קציר" חולון בכיתת הספורט (מגמת כדוריד), מאמנת ושחקנית כדוריד באגודת "בני הרצליה".
כמו כן, אני חברת ועד ארגון שחקני/ות הכדוריד שהוקם בתחילת פברואר במסגרת חטיבת הספורט של ההסתדרות.
בשנה החולפת ניסיתי יחד עם השחקנית דנה אפלבוים ליצור שינוי בכדוריד הנשים במסגרת האיגוד: לשים דגש על התשתיות, על היחס ואף להוביל לשוויון מגדרי בענף שלנו. במקביל, בתחילת אוקטובר האחרון קיבלנו פנייה משחקן כדוריד הגברים צחי לגזיאל, במטרה ליצור שיתוף פעולה ולהקים יחד ארגון שחקנים/ות יציב שישרת את טובת כל השחקנים והשחקניות בארץ. מטרת הארגון: להעניק תנאים סוציאליים, לאפשר ייצוג משפטי ולקדם את מעמד השחקניות והשחקנים בענף הכדוריד. ליגת "אתנה נשים" וליגת העל גברים מהוות השראה לילדים ואנו מייחלים ליצור פה עתיד טוב יותר לשחקנים/ות, שיצטרפו לענף שאנחנו כל-כך אוהבים.
בעיניי, לא היה מנוס מהקמת ארגון יציב, כפי שקיים ביתר ענפי הכדור: כדורעף/כדורסל/כדורגל, שייתן לגיטימציה לשחקני/ות הענף להשמיע את קולם/ן, לקבל את הזכויות הבסיסיות בחוק (למנוע הלנת שכר ואי-הפרשות פנסיוניות) ואף ליצור שינוי בנושאים הרלוונטיים לנו. הארגון פועל ללא מטרות רווח , וההתארגנות היא וולונטרית של השחקנים לצורך קידום, שיווק ושיפור הענף. אנחנו פועלים גם לקבל יחס הולם, הן מהאיגוד והן מהתקשורת ומהציבור. עד כה הצלחנו לאגד כ-200 שחקנים/ות (יותר משני שליש) בליגות הבכירות (נשים וגברים). אנחנו פועלים באחריות ורואים חשיבות רבה בכך שתהיה סולידריות של הספורטאים מכלל ענפי הספורט המאוגדים תחת חטיבת הספורט. רק ככה נצליח ליצור שינוי תרבותי במדינה.
אלמלא חברי הוועד המסורים, הארגון לא היה קם. כולם מסייעים זה לזו ומקדישים זמן לצורך שגשוג הענף ומעמד השחקנים. אני מודה לעמית איזק, שיר וקרט, דנה אפלבוים, צחי לגזיאל, עמית גל, בר גצל, עמרי קשמרו ודור קלדרון. זו זכות גדולה עבורי לשתף איתם פעולה ולקחת חלק בעשייה המבורכת.
הלו"ז היומיומי שלי צפוף: בבוקר אני מורה לחינוך גופני ומחנכת בכיתת הספורט בגימנסיה "אפרים קציר" חולון, בצהריים אני מתעסקת בנושאים הנלווים לכיתת החינוך שלי, ולאחר מכן פעילה בתחום הכדוריד ב"בני הרצליה". בנוסף, אני סטודנטית לתואר שני, ולכן יושבת לילות כימים כדי להשלים את מטלותיי.
נושא החינוך בוער בי ומרגש אותי. היכולת להעניק כלים לחיים וערכים דרך החינוך, ויתרה מזאת באמצעות הספורט והפעילות הגופנית, ממלאת אותי. מטרת העל שלי היא לעצב את הילדים, לכוון ולחנך אותם להיות קודם כל אנשים טובים יותר. אני מאחלת לעצמי להמשיך ולעסוק בבני אדם.
התקשורת בין התלמידים חשובה לי, בפרט כשאני מחנכת כיתה. בתקופת הקורונה והשימוש בזום נפגע הצד הרגשי של הילדים. אני כבר לא יכולה לחכות לחזור באופן מלא לתקופה המוכרת של תקשורת אמיתית בין אנשים.
קיימת אפליה מגדרית כמעט בכל הנושאים הסובבים אותנו, ובפרט בעולם הספורט. לנשים יש יכולות מגוונות, והן לא צריכות להסתמך על סביבה גברית כדי להוכיח את כישוריהן. נוכחות נשית מביאה איתה יכולות פנומנליות, ויש לאפשר לנו להשתלב ולקבל את הבמה באופן שווה כמו הגברים.
במדינה שבה למעלה מ- 50% נשים, לא ייתכן כי בשנת 2021 אנחנו חוות נחיתות על רקע היותנו נשים. הן בניהול ספורט, הן בפוליטיקה, הן במשרות בכירות, הן בתקשורת, הן בצה"ל, יש לאפשר לנשים להביע את עצמן באופן שווה לכל גבר אחר. נשים רבות מהוות דוגמה לכל ילד/ה, לכל נער, גבר ואישה, וכולי תקווה שיקבלו חשיפה ראויה וגדולה יותר. לנו כנשים יש תפקיד חשוב להשמיע את קולנו בכל נושא, ולא לאפשר התנהגות מפלה.
שלכם ושלכן,
שרון
*הטור של שרון נכתב במסגרת הבלוג "מובילות לשינוי" אשר מארח מדי שבוע את מנהיגות העבודה המאורגנת בישראל. לקריאת טורים של מנהיגות נוספות, לחצו כאן
שרון בן שושן
