שלום לכולן ולכולם, נעים להכיר: שמי צירה וסרמן, נשואה ואם לארבעה ילדים מקסימים. אני גרה בירושלים ועובדת בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בתפקיד סוקרת במוקד הטלפוני. יש לי תואר ראשון בתקשורת וחינוך.
מאז ומתמיד עבדתי בתפקידים בהם הרגשתי שליחות. בעבר חינכתי נוער שהגיע משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות וניהלתי את מוסדות הלימודים נוות בית ובית רבקה.
בתפקידי הקודם הייתי סוקרת שטח, ובפברואר 2019 נבחרתי ליו"ר ועד הסוקרים בלמ"ס, תפקיד שבמסגרתו אני מסייעת לאוכלוסיות מוחלשות ולתיקון עוולות חברתיות.
מאז בחירתי ליו"ר הוועד אני מובילה את המאבק לחתימת הסכם קיבוצי ל-400 סוקרים הפרוסים בכל רחבי הארץ מהצפון עד הדרום, בעזרתה של ההסתדרות אליה הצטרפנו כארגון עובדים מייצג.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה היא יחידת סמך במשרד ראש הממשלה. הסוקרים הם הגוף היצרני והראשוני באיסוף נתונים סטטיסטיים למדדים הכלכליים והחברתיים בישראל. המדדים הנאספים ע"י הסוקרים משמשים את מדינת ישראל ואזרחיה בכל מדד: החל ממדד יוקר המחיה, דרך השכר הממוצע ושכר המינימום ועד התפלגויות לפי ענפים, שיעור הנשים העובדות ומדדים המצביעים על צמיחה ובוחנים את דירוג האשראי של מדינת ישראל.
למרות שהסוקרים מספקים את הנתונים החיוניים של כל הסטטיסטיקה למדינת ישראל בעבודה איכותית, סיזיפית וקשה וכל המדינה תלויה בעבודתם, הם מופלים לרעה בשכר ובתנאי העבודה בשירות המדינה בכלל ובלשכה לסטטיסטיקה בפרט. מעל עשור ששכרנו מוקפא ואנחנו עובדים על בסיס שעתי, בחוזה אישי שיש בו חובות בלבד ללא זכויות.
כל עובדי הלמ"ס הם עובדי מדינה בתקן, בשכר חודשי, מתוגמלים בשכר עידוד ורק אנחנו לא. בעוד הם מתוגמלים בהשתלמויות והעשרה מרחיבי אופקים, נהנים מאחזקת רכב ותוספת כוננויות - לנו אין כלום. למרות שוותק הסוקרים הממוצע גבוה מעשר שנים, כולנו מועסקים כעובדי קבלן בחסות המדינה, ללא יציבות תעסוקתית, אופק קידומי, ביטחון כלכלי או מתח דרגות.
אנחנו מגיעים לכל מקום בארץ, לכל מגזר ולכל פזורה כדי לראיין ולאסוף נתונים חיוניים אבל כאמור לא מקבלים אחזקת רכב, המשמש אותנו כרגליים. אנחנו נאלצים לשלם מהכיס הפרטי שלנו עבור הבלאי של הרכב והוצאות נוספות.
בגלל מגפת הקורונה המצב הכלכלי שלנו אף הוחרף מאחר שלא ניתן להגיע למרואיינים בצורה פיזית. לכן, אנחנו עובדים פחות שעות והשכר שלנו הנמוך גם ככה הצטמק עוד יותר.
בשנה וחצי האחרונות נפגשנו מספר פעמים עם הנהלת הלמ"ס ונציגי האוצר ובעזרת נציגי ההסתדרות ניסינו לגבש הסכם קיבוצי אך הוא טרם נחתם, והמשא ומתן נקלע למבוי סתום.
בעקבות זאת פנינו להסתדרות שהכריזה לפני כחודשיים על סכסוך עבודה במטרה לזרז את המשא ומתן שיניב את החתימה על ההסכם הקיבוצי שהתגבש. המצב הכלכלי של הסוקרים הוא בכי רע, אני עושה לילות כימים בהגשת עזרה לכל אחת ואחד בהתאם לקשיים ומצוקות אליהן נקלעו. בעבודת קודש זו שותפים חבריי לוועד - פלורין גבאי, יוסי קוסמן ואריאל שרם. כאן המקום להודות להם באופן אישי על מאמציהם המרובים.
מי שניצב לימיננו במאבק צודק זה הוא דני בונפיל, יו"ר מרחב ירושלים בהסתדרות. מגיעות לו אלף תודות על העזרה המאסיבית, העידוד שהוא נותן לי ללא הרף והכל בנחישות ובמסירות. תודה מיוחדת ליו"ר האגף לאיגוד מקצועי אייל לוי שעוזר ומייעץ לי במקצועיות וברגישות, וליוסי מרציאנו, סגן יו"ר ההסתדרות ויו"ר האגף לדמוקרטיה תעשייתית, התומך במאבק ועושה רבות למען הצלחתו.
אני מודה גם להסתדרות עובדי המדינה שבלעדיה לא היינו יכולים כעובדים לנהל מו"מ מול כל הגורמים המוסמכים כדי להשיג הסכם שישפר את תנאינו.
כמו כן, אני מודה מקרב לב לאיש יקר בהסתדרות, המהנדס משה קרסנטי מנהל המחלקה למועצות ייצור, אשר מלווה אותי רבות בבניית ההסכם הקיבוצי ומכוון אותי ברוב תבונה. אין לי מילים גם להודות לבני כאהן מהאגף לכלכלה בהסתדרות על השקעתו הרבה והבלתי נלאית בגיבוש ההסכם מול הנהלת הלמ"ס ומול האוצר.
מעל כולם ניצבת לילך כהן, נציגת מרחב ירושלים בהסתדרות, שפעלה לייצוג הסוקרים בהסתדרות ולקיום נציגות ובחירות. היא מייעצת ותומכת בנו, בי ובכל עובד ועובדת, הולכת איתנו יד ביד ותמיד קשובה ועוזרת ברוב חוכמתה. כולי תקווה שמעז יצא מתוק והסוקרים העושים את עבודתם נאמנה יתוגמלו בביטחון תעסוקתי ואישי.
אני מאחלת לכולנו שבקרוב נחתום עם הנהלת הלמ"ס והאוצר על ההסכם הקיבוצי המיוחל. בעזרת ה' נעשה ונצליח!
שלכן ושלכם,
צירה וסרמן
*הטור של צירה נכתב במסגרת הבלוג "מובילות לשינוי" אשר מארח מדי שבוע את מנהיגות העבודה המאורגנת בישראל. לקריאת טורים של מנהיגות נוספות, לחצו כאן
