השבוע צוין בארץ, זו השנה השנייה, יום הרוקח והרוקחת הבינלאומי, דבר שלא מובן מאליו עבור סקטור שנחבא אל הכלים בעשורים האחרונים. ככה זה: כשארגונים גדולים משלבים ידיים - מצליחים לקצור פירות.
נעים להכיר, שמי רונית חדד, רוקחת מזה כשש שנים במחוז דרום של שירותי בריאות כללית, נציגת הרוקחים בוועד המקומי בארגון וחברת מזכירות באיגוד הרוקחים בהסתדרות הכללית. אני בוגרת תואר ראשון ברוקחות ותואר שני בניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
יש הסבורים כי לימודי הרוקחות הם לימודי תעודה ואינם מודעים לדרישות הגבוהות שהתואר מצריך. לימודי התואר ברוקחות מעמיקים בכל תחומי הרפואה, החל מפיזיולוגיה של הגוף, דרך מורכבות מעבר התרופה בגוף והגעה לאיבר המטרה, ועד ייעוץ ותשאול רוקחי שעוזר לנו למנוע טעויות בטיפול התרופתי.
רוקח מוגדר בחוק כ"מטפל", משמע אחראי לבריאות המטופל לצד הרופא, האחות ושאר המקצועות המוגדרים "מטפלים" על פי חוק. אנו אחראים על ייצור, שיווק וניפוק תרופות; על הכנות פרטניות בקהילה ובבתי החולים; על שמירת בריאות הציבור; על חיסכון כלכלי עצום למערכת בעצירת טעויות בטיפול התרופתי ומניעתן ועל עוד אינסוף תחומים הכוללים את מערך הפרמצבטיקה בישראל.
לפני כשנתיים, עוד בתחילת דרכי כחברה באיגוד, המערך הכולל בארץ התגייס לציון יום הרוקח בתאריך 25.9, שהוא התאריך הבינלאומי בו מצוין יום זה בעולם, אך פחות מסתדר בארץ עקב עומס חגי תשרי. השנה, באיחוד ותיאום יוצא מן הכלל, נבחר יום חדש - 11.11 - בו צוין בארץ "יום הרוקח והרוקחת", הישג משמעותי ביותר עבור הרוקחים בישראל.
הסקטור שלנו, הרוקחים, בניגוד לרופאים ולאחיות, כולל קשת רחבה של תחומים ובעל ארגונים אינסוף המייצגים כל אחד בתחומו את המקצוע. השנה, לא משנה לאן השתייכת, הגאווה להיות שייך למקצוע שמוקדש לו יום משלו פשוט חיממה את הלב. רוקחי קופות החולים, הפרטיים, בתי החולים, התעשייה, הפארמים, משרד הבריאות, הצבא וכולם הוקירו תודה לרוקחים על עבודתם החשובה.
ואני המומה, עומדת מהצד ומסתכלת על הכוח שיש לנו: כל אחד בתחומו וכולנו יחד כגילדה. הגיעה העת להעצים את מקצוע הרוקחות ולהכיר בחשיבותו הרבה. דווקא בתקופה המאתגרת הזו של הקורונה, בה הפן התרופתי הוא המפתח להצלחה במיגורה על ידי חיסון וטיפול תרופתי לנדבקים בה.
הקורונה לימדה את כולנו על "סדר חדש" והרפואה הולכת והופכת מקוונת יותר ויותר. תרופות יכולות להגיע בלחיצה על כפתור במחשב או בעתיד הלא רחוק במכונות אוטומטיות. איכשהו הפן האנושי כל כך חסר לנו בתקופה הזו, בה הבילוי היחיד הוא בסופר או במרפאה. זה הוביל למסקנה אישית שלי שרובוטים ורפואה מקוונת לעולם לא יוכלו להחליף אותנו. הלוואי שיגיע היום שבו הרוקח - עם הידע העצום שלו - יהיה חלק פעיל ואינטגרלי בקבלת החלטות מולטידיספילינריות, ואני בטוחה שהיום הזה יגיע, היום שבו כל הרוקחים בארץ ישלבו ידיים ויאחדו כוחות.
שלכם
ולמענכם,
רונית.
*הטור של רונית נכתב במסגרת הבלוג "מובילות לשינוי" אשר מארח מדי שבוע את מנהיגות העבודה המאורגנת בישראל. לקריאת טורים של מנהיגות נוספות, הקישו כאן
רונית חדד
