מובילה לשינוי: הכירו את שפרה שמעון

נחנקנו. תנו לנו את המשאבים לייצר שינוי אמיתי 

"אני עושה עבודה כל כך מקצועית ורגישה, אבל ההתייחסות של מקבלי ההחלטות היא פשוט מזלזלת בי כאשת מקצוע ובמטופלים שלי ובמצב המצוקה שלהם. תנו לנו את המשאבים לייצר שינוי אמיתי ולסייע לכל הזקוקים לנו". טור אישי של עובדת סוציאלית

שלום לכולן ולכולם. אני שפרה שמעון, עובדת סוציאלית-משפחה במחלקה לשירותים חברתיים ועו"ס ב"מרכז קשר" - מסגרת למפגשים בין ילדים להוריהם, הנמצאים במצב של קונפליקט במשפחה.

אני עובדת במקצוע העבודה הסוציאלית מזה שלוש שנים, ובמסגרת תפקידי כעו"ס-משפחה אני מטפלת במשפחות מצוקה ובודדים. כחלק מכך אני נפגשת ומטפלת במשפחות החוות ומתמודדות עם מצוקה כלכלית, משפחתית, נפשית, רפואית. ילדים במצוקה ומשפחות בשעת משבר.

המשפחות שמגיעות אלי זקוקות לסיוע בהרבה מובנים - לאוזן קשבת, לטיפול רגשי, לתיווך עם גורמים נוספים, לעזרה כלכלית, לטיפול בילדים בסיכון. הטיפול במשפחות דורש הרבה רגישות, ידע מקצועי ואנושיות שנדרשת מאיתנו, הגורמים הטיפוליים.

השגרה שלי כעובדת סוציאלית משתנה מיום ליום. העשייה כוללת שיחות טלפון עם מטופלים, פגישות, ביקורי בית, טיפולים רגשיים, תיווך טלפוני, עזרה במיצוי זכויות והפניות לגורמים בקהילה.

משבר הקורונה טרף את הקלפים, שאפשר לומר שהם טרופים ממילא גם בשגרה. בעת הזאת, העבודה שלי הפכה להיות הרבה יותר עבודה של "כיבוי שריפות" - אנשים שזקוקים למזון דחוף, מטופלים שזקוקים לעזרה נפשית דחופה. לצערי אני כלל לא מגיעה לטפל בפונים שכבר נמצאים בתהליך או ברמת דחיפות קצת פחות בהולה.

העבודה שלי מאוד חשובה, מקצועית וללא ספק חיונית, אך המטופלים שלי - וגם אני ועמיתי למקצוע - לא מקבלים את המשאבים שאנו זקוקים להם בשביל להצליח לייצר שינוי אמיתי... לא נותר לנו אלא לשרוד.

בתור עו"ס במרכז קשר, אני מטפלת גם במשפחות שנמצאות בתהליך גירושין קשה, או במשפחות בהן הילד נמצא באומנה ופוגש את הוריו הביולוגיים רק לפעמים. הילדים מגיעים לראות את ההורים שלהם במרכז, בסיטואציה מאוד רגישה שאני נדרשת לתווך בה ויש לי בה תפקיד מאוד חשוב. בזמן הקורונה היו לנו קשיים רבים כי לא היתה אפשרות להיפגש פנים מול פנים ויש צורך לשיחות טלפון ושיחות זום. יש צורך בהרבה רגישות ומקצועיות כאשר המשפחות מגיעות במצב טעון רגשית, והמצב מורכב עוד יותר כאשר המגבלות הנובעות מהקורונה נכנסות לתמונה.

בשני התפקידים שלי אני רואה הרבה הצלחות אבל גם הרבה תחושה של אכזבה, אני חשה שוב ושוב שיכל להיות יותר טוב אם היו לנו מספיק משאבים. יש תחושה שאני עושה עבודה כל כך מקצועית ורגישה, אבל ההתייחסות של מקבלי ההחלטות היא פשוט מזלזלת בי כאשת מקצוע ובמטופלים שלי ובמצב המצוקה שלהם.

תנו לנו את המשאבים לייצר שינוי אמיתי ולסייע לכל הזקוקים לנו.

 ***

טור זה נכתב כחלק ממאבק שמנהל בימים אלה איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים בהסתדרות, להצלת השירותים החברתיים בישראל. כחלק מהמאבק הכריזה ההסתדרות סכסוך עבודה והאיגוד קיים צעדת מחאה בת חמישה ימים מתל-אביב לירושלים, ובכוונתו להתחיל ביום שני (6.7.2020) בהשבתה כוללת של כל השירותים הסוציאליים במדינה. לפרטים נוספים על מאבק העובדות והעובדים הסוציאליים: https://tinyurl.com/y7fd9z9p

הטור של שפרה נכתב במסגרת הבלוג "מובילות לשינוי" אשר מארח מדי שבוע את מנהיגות העבודה המאורגנת בישראל. לקריאת טורים של מנהיגות נוספות, הקישו כאן

שפרה שמעוןשפרה שמעון