אנו מבלים חלק נכבד מחיינו במקום העבודה. ברמה היומיומית אנו מבלים יותר שעות בעבודה מאשר עם המשפחה. בעידן שבו ההגשמה העצמית מקבלת משמעות הולכת וגדלה, מקום העבודה נתפס אצל רבים מאיתנו כפלטפורמה מרכזית למימוש עצמי, וככזו רמת הציפיות והאמוציות הקשורות מבחינתנו למקום העבודה הן גבוהות מאוד.
בהיבט הזה ומהיבטים נוספים, אני סבורה כי יחסי העבודה מאוד דומים ליחסי משפחה. בשני המקרים מדובר ביחסים מתמשכים המצריכים שיתוף פעולה והידברות, ובעיקר בתחום יחסי העבודה הקיבוציים. בחזון שלי, יחסי עובד-מעסיק צריכים להיות יותר קרובים ליחסי שותפות מאשר ליחסי מרות - יחסים של שותפים הפועלים יחד להצלחת מקום העבודה.
נעים להכיר, אני קרן קלפר, עורכת דין בלשכה המשפטית באגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, אחראית תחום סכסוכי עבודה, נשואה + 3 ומתגוררת ברמת אפעל. את תחילת דרכי בתחום דיני העבודה התחלתי בהתמחות במשרד עורכי דין פרטי, ולאחר שנה כעורכת דין בשוק הפרטי, התגלגלתי אל המחלקה לייעוץ לפרט בהסתדרות במרחב ראשון לציון.
כעורכת דין צעירה בהסתדרות הייתה לי הזכות לטפל בתיקים שהם כמעט "דיני נפשות", עם כל האחריות שנלווית לכך. כך לדוגמה, זכיתי לייצג עובד עם מוגבלות שפוטר אחרי 15 שנות עבודה בעירייה עם זכאות לפיצויי פיטורים בלבד, ולזכות בעבורו בפנסיה תקציבית לכל החיים – זה היה הצלת נפשות מבחינתי. כך גם זכיתי לייצג עובד שמעסיקו שלל ממנו פיצויי פיטורים לאחר עשרות שנות העסקה בעילה כוזבת שלא הייתה ולא נבראה, ולזכות עבורו במלוא פיצויי הפיטורים – זה היה הצלת משפחה מבחינתי. ועוד מקרים רבים של עובדים, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו.
לאחר שלוש שנים מדהימות במרחב ראשון לציון קיבלתי הצעה לעבור למחלקה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי. על אף שלא הכרתי את תחום יחסי העבודה הקיבוציים, החלטתי לקפוץ למים, ומשנת 2008 אני במחלקה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי.
כאן למדתי מהו כוחה ומהי חשיבותה של ההסתדרות כארגון העובדים הגדול במשק, בכלל, ואת חשיבותה וכוחה של העבודה המאורגנת בפרט.
כך לדוגמה, כאשר המדינה מבקשת לבצע מהלכים הכוללים בתוכם פגיעה נרחבת בעובדים (כמו למשל, שעה שביקשה לבטל את הביטוח הסיעודי הקולקטיבי), ההסתדרות, כארגון העובדים הגדול ביותר, יכולה להכריז סכסוך עבודה, ולהשתמש בכלי השביתה על מנת להוות כוח מאזן להחלטות אלו, ובכך לשמש שחקן משמעותי בזירה שבה מתקבלות החלטות הרות גורל.
יחד עם זאת, כאחראית תחום סכסוכי עבודה, וכמאמינה גדולה בחשיבות ההידברות ושיתוף הפעולה בין הצדדים ליחסי העבודה, אני מבינה כי חשיבותה של זכות השביתה הינה כאמצעי ולא כמטרה; כאמצעי להבאת הצדדים ליחסי העבודה לשולחן המשא ומתן לשם מציאת פתרונות יצירתיים ומידתיים והגעה להסכמות.
חשיבותה של ההסתדרות הינה גם כגוף שפועל לצמצום פערים ולקידום ערכים חברתיים, כמו למשל מאבקי ההסתדרות למען עובדי הקבלן, שילוב אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה וכו' – עשייה שאני גאה להיות חלק ממנה.
אני חושבת שאני דוגמה טובה ל"צמצום פערים חברתיים". נולדתי במעלות (עיר בגליל המערבי שהייתה עיירת פיתוח) לזוג הורים שעלו ממרוקו. אמא שלי עבדה כפועלת במפעל טלרד (כיישוב בפריפריה, כמעט כל האמהות במעלות עבדו במפעל זה, שהיה, אגב, מקום עבודה מאורגן), ואבא שלי עבד במשמר הגבול. אנחנו שבעה ילדים, ואני האחות הבכורה. החיים לא היו חיי שפע, בלשון המעטה, אבל בזכות הביטחון התעסוקתי שהיה להוריי הם יכלו לבנות את הבית שבו גדלנו, ולספק לנו את התנאים הנדרשים לרכישת הכלים החשובים להמשך החיים בדגש על חינוך והשכלה.
ארחיק ואומר, שאני סבורה, כי מעמד הביניים של היום בחברה הישראלית הוא תוצר של העבודה המאורגנת. המשפחות שנמנות היום עם מה שמכונה "מעמד הביניים" הן רובן ככולן, לדעתי, משפחות שבהן בני הזוג או לפחות אחד מהם עבד/עובד במקום עבודה מאורגן עם בטחון תעסוקתי, קרן השתלמות וזכויות פנסיוניות. הביטחון התעסוקתי והתנאים הנלווים מהווים בסיס איתן לחיי משפחה יציבים לפחות מההיבט הכלכלי, דבר המאפשר יותר פניות וזמינות לתחומים אחרים המאפשרים התפתחות וצמיחה.
לסיום, בנימה אישית, וללא קשר לכל מה שכתבתי, הייתי רוצה לתת עצה קטנה לחברותיי הנשים: אנחנו כנשים אוהבות להיות בשליטה, ולעתים יותר מדי בשליטה, ואני חושבת שהגיע הזמן לשחרר. גדלתי בבית שוויוני שבו אבי ואמי היו שותפים לכל: לפרנסה, לטיפול בילדים, לניקיון הבית, לכביסות, לארוחות וכו', זה המודל עליו גדלתי, וזה המודל הקיים בביתי היום. לומר שלא שילמתי על כך במכונות כביסה "ורודות" ובבגדים שנזרקו לפח, או בילדים צורחים עם עיניים אדומות, כי אבא בטעות הכניס להם סבון לעניים באמבטיה? שילמתי – אז מה - מחיר קטן בדרך לשוויון. על-כן גם אם השותף שלכן לחיים לא עושה את הדברים בדיוק בדרך שאתן רוצות (כי פשוט אין כמוכן) אל תבקרו, תעודדו ותברכו על כך, יקירותיי – "שחררו והשתחררו".
*הטור של קרן נכתב במסגרת הבלוג "מובילות לשינוי" (באתר סלונה) אשר מארח מדי שבוע את מנהיגות העבודה המאורגנת בישראל. למעבר לאתר סלונה ולקריאת הטורים של מנהיגות נוספות, הקישו כאן
עו"ד קרן קלפר
